שארם אל-שייח, סיני, חופשה משפחתית במלון הכל כלול, אוק' 2022

כל שנה בחגי תשרי אנחנו טסים לחופשה משפחתית בחו"ל. השנה נזכרתי מאוחר ומחירי הטיסות כבר היו בשמיים.

אז חיפשתי רעיונות לחופשה ללא טיסה:

  • חופשה בארץ (יקר ובדיוק חזרנו מאחת כזאת בצפון)
  • שייט מחיפה עם מנו ספנות (לא הסתדר מבחינת תאריכי השייט)
  • נסיעה לירדן (מתאים יותר לטיול מאשר לחופשה)
  • נסיעה (ברכב) לסיני דרך מעברי הגבול באילת.

בחרנו באפשרות האחרונה. טאבה, דהב או שארם? בדקתי את מחירי המלונות ובשארם היה הכי זול. אז בחרתי בה.

משתפת אתכם כאן בחוויות האישיות שלנו שרלוונטיות למועד בו נסענו ולמלון בו שהינו ולא יהיו בהכרח תואמות לחוויות של אחרים.

קראתי לא מעט פוסטים על חוויות של ישראלים מהחופשה שלהם בשארם שהורידו לי את החשק לנסוע. אוכל לא טעים, קלקולי כיבה, כאבי בטן, העדר וויפיי במלונות, שתיית מים מינרלים בלבד היו חלק מהתלונות שלהם.

ביום האחרון בו היה אפשר לבטל את המלון ללא עלות כינסתי את בני המשפחה ושיתפתי אותם בהתלבטות שלי. היה חשוב לי שהם יראו את כל התמונה ושההחלטה תהיה משותפת: זוג + 5 ילדים (9, 12, 17, 22, 24)

לגבי האוכל ציינתי בפניהם שהיו ביקורות לכאן ולכאן, מהניסיון שלנו במלונות הכל כלול בדרך כלל האוכל לא להיט. מים מינרלים ניקח שישיה איתנו ונקנה שם עוד בקבוקים, ולגביי הוויפיי זו הזדמנות מצויינת להתנתק קצת ולנשום ואם מישהו ממש מתעקש נוכל לרכוש עבורו סים מקומי או לשלם על וויפיי דרך המלון.

לשמחתי התקבלה החלטה פה אחד לנסוע.

אנחנו גרים בדרום הארץ, יצאנו בשלוש לפנות בוקר, הגענו כעבור 3 שעות בדיוק למעבר הגבול בטאבה. פעם ראשונה בחיים שנהגתי כל הדרך לאילת ועוד בלילה. מותר לי להיות גאה בעצמי לא?

הורדתי את המשפחה במעבר וחזרתי לאילת למצוא חניה שלא מחלקים בה קנסות. שימו לב יש לא מעט חניוני עפר בצידי הדרך בין אילת למעבר הגבול, אבל יש גם המון שלטים גדולים וצהובים שמזהירים שחניית לילה אסורה בהם. ראינו שורות של רכבים עם קנסות על שמשת הרכב.

החנתי את הרכב בחניון עפר שממוקם ליד המלונות וחזרתי למעבר הגבול עם מונית שהזמנתי דרך אפליקציית "גט טקסי" הנסיעה ארכה כ-15 דקות ועלתה 40 ש"ח עם הפעלת מונה (נהג המונית טען בתחילה שהנסיעה תעלה 60 ש"ח עם או בלי מונה)

לא תכננו לעשות אטרקציות או בכלל לצאת מהמלון ולכן הערכתי ש-500$ יספיקו לנו. קניתי אותם מבנק הדואר הסמוך למקום מגוריי. הזמנתי תור און ליין. 

מעבר הגבול בטאבה (השם הרשמי: מעבר מנחם בגין) הצד הישראלי:

7:00 יום שישי שלפני חג סוכות, נכנסנו למעבר הגבול בצד הישראלי. תור ארוך של ישראלים, הכניסה לתוך המבנה מווסתת כך שמרבית התור הוא מחוץ למבנה. כשהגיע תורנו שיקפו לנו את הציוד ועברנו דרך שער מגנומטר.

בנקודה זו אפשר להחליף כסף. אנחנו הבנו שזול יותר להחליף בצד המצרי (בדיעבד ייתכן שזו היתה טעות והיה עדיף להחליף בצד הישראלי למרות העמלות הגבוהות ושערי החליפין הנמוכים – תבינו בהמשך)

כאן גם רוכשים אגרת מעבר לכל נוסע. אנחנו רכשנו מראש דרך האתר הזה בעלות 104 ש"ח לנוסע. קיבלנו את האגרות המשולמות במייל חוזר. אפשר להדפיס אותן או להציג בנייד (אנחנו הדפסנו).

ביקורת דרכונים עצמאית במכונות כמו אלה שבנתב"ג, עוברים דרך דיוטי פרי קטן ומעוצב ומסיימים בהצגת הדרכונים ואגרות המעבר לפקיד אנושי.

התהליך מאוד מסודר וארך כשעה.

מעבר הגבול – הצד המצרי  סיוט !!! ולא באשמת המצרים.

עוברים ברגל לצד המצרי.

תחנה 1 – בכניסה למבנה, ממלאים כרטיס קטן עם פרטי הנוסע. תביאו אתכם עטים. יש במקום עובדים שעוזרים למלא את הטופס אבל אין צורך בהם, חבל להמתין בתור.

תחנה 2המרת כסף. כדי לרכוש אגרת מעבר בצד המצרי צריך 405 לירות מצריות לנוסע. לא ניתן לרכוש במטבע אחר. אם יש לכם אפשרות תגיעו עם לירות מצריות, אנחנו לא מצאנו מקום בישראל בו ניתן לרכוש לירות גם לא דרך fly money דרכם אני רוכשת את כל המטבעות בטיולים שלנו. הבנתי שיש צ'ינג'ים באילת בהם ניתן לרכוש. אנחנו הגענו לאילת מוקדם בבוקר לפני תחילת יום העבודה לכן זה לא היה אפשרי עבורנו.

התור להמרת כסף הוא באורך הגלות ולא באשמת המצרים, הפקידים באשנב היו מאוד זריזים, לוקחים דולר/ש"ח ומחליפים ברגע ללירות בלי מחשבים, בלי ניירת, בלי ביוקרטיה. הישראלים שנדחפו לתור בלי בושה הם שעיכבו את כולם. לקח לנו יותר משעה להחליף כסף. קיבלנו 3,930 לירות תמורת 200 דולר.

יש במקום מכונה להחלפת כספים אך משום מה היא לא פעילה.

תחנה 3 – ביקורת גבולות. התור לא היה ארוך במיוחד והפקידים זריזים. הם לוקחים את הדרכון והטופס הקטן שמלאנו בכניסה לטרמינל בלי לתת בו מבט או לבדוק מה כתבנו בו ומחתימים את הדרכון. הם לא מקבלים דרכונים עם כיסוי גם לא כיסוי שקוף. תורידו את הכיסויים מראש כדי למנוע עיכובים מיותרים.

תחנה 4 – קבלת נייר בו רשומים שמות הנוסעים וסכום האגרה לתשלום. מי שנוסע לטאבה משלם 5 לירות היתר 405 לירות לנוסע. כאן חיכה לנו תור הזוי ומטורף שלא ראיתי מעולם בכל חיי (ואני לא צעירה) שוב באשמת הישראלים שנדחפים לתור מכל זווית אפשרית, צועקים, דוחפים, נדחקים, עוקפים, מטפסים על הגדר המפרידה בלי בושה ועוד נותנים בך מבט כאילו אתה לא בסדר והם היו לפניך. ומתחמנים – מבקשים ממישהו בתור שיביא עבורם את הטופס אפילו שהם לא מכירים אותו בכלל.

שימו לב ♥ בתור צריך לעמוד נציג אחד מכל משפחה כשהוא מחזיק בדרכונים של כולם. לא צריך כסף כי התשלום יעשה בשלב הבא.

תחנה 5 – תשלום אגרת המעבר. יוצאים מהמבנה, חוצים את הכביש ומגיעים כמעט ליציאה שם משלמים במזומן את האגרה ומקבלים קבלה אותה אתם חייבים לשמור עד שתחזרו. ביציאה מסיני יבקשו מכם את הקבלה כדי לוודא ששילמתם את האגרה. התור הזה אגב לא ארוך אבל נראה ארוך שוב בגלל הישראלים שנעמדים בתור אבל מחכים לנציג שלהם שיביא את האישור מהתחנה הקודמת ובינתיים מונעים מנוסעים אחרים להתקדם.

נכנסנו למעבר הגבול בצד הישראלי בשעה 7:00 בבוקר ויצאנו בצד המצרי בשעה 11:00. ארבע שעות ארוכות ומתישות עד דמעות. אל תדאגו, החופשה עצמה תכפר על היום הנורא הזה.

אגב החוויה שלנו במעבר הגבול לא תהיה בהכרח החוויה שלכם. זה מאוד תלוי בזמן בו יוצאים לחופשה – בדיוק כמו בנתב"ג. קראתי על משפחות אחרות שעברו את כל התהליך בזמן קצר בהרבה.

נסיעה ממעבר הגבול לשארם – 3.5 שעות עם עצירות למספר ביקורות בדרך והפסקה קלה להתרעננות.

סגרתי מראש הסעה עם אחמד סאלם 20-106-068-7324+ בחור צעיר, נחמד ואמין. התכתבתי איתו בוואצאפ בעברית והוא ענה בעברית בעזרת גוגל תרגם. שילמנו 100$ לכיוון לרכב גדול עם מקום לעשרה אנשים פלוס נהג.

אחמד מתגורר בשארם הוא יצא לדרך בשעה ארבע בבוקר והגיע למעבר הגבול בשמונה. הוא עדכן אותי בוואצאפ (יש קליטה גם במעבר המצרי) שהוא מחכה לנו. אממה אנחנו סיימנו את עניינו במעבר רק באחת עשרה. הוא המתין בסבלנות שלוש שעות. 

איך שיצאנו משער המעבר המצרי, עטו עלינו נהגים והציעו את שרותי ההסעה שלהם. כשאמרנו להם שהזמנו הסעה, הם בקשו לראות תמונה של הנהג ואז החלו לספר לנו בדיות: האחד טען שאחמד שלח אותו לאסוף אותנו, השני טען שאחמד הוא מצרי ולכן לא אמין ואין סיכוי שיגיע לאסוף אותנו כפי שהבטיח.

בינתיים אני לא מצליחה ליצור קשר עם אחמד, אחרי שמהבוקר היינו בקשר בוואצאפ לכל אורך הדרך, פתאום דממת אלחוט. אחמד לא עונה להודעות שלי. מה עושים? לא האמנתי לרגע שהוא נטש אותנו לטובת משפחה אחרת, הנחתי שהוא פשוט נרדם בזמן שחיכה לנו, בכל זאת הוא יצא ממש מוקדם לדרך.

כעבור שעה של המתנה, התחלנו לברר מחירים עם הנהגים האחרים. חלק מהם לא הסכימו לנסוע לשארם והחלק השני ביקש בין 35 דולר לאדם (245 דולר לכולנו לכיוון) לבין 130 דולר לכיוון. לבסוף סגרתי בלב כבד, עם אחד מהם על 120 דולר. תוך כדי שאנחנו מעמיסים את הציוד לרכב, פתאום אני מקבלת הודעה מאחמד מיודענו שהוא כבר מגיע ושנחכה לו. ידעתי שהוא לא נטש אותנו. בדיעבד הבנו שהוא אכן נרדם מרוב עייפות וזה דווקא היה לטובתנו כי עכשיו הוא לא יהיה עייף בנסיעה.

התנצלנו בפני הנהג החדש ונסענו לשארם עם אחמד וגם חזרנו איתו בסוף החופשה. ממליצה לכם לסגור איתו.

גולת הכותרת של החופשה היה המלון שלנו. מלון חמישה כוכבים עם בריכה ענקית, 2 בריכות קטנות, אחת מהם בריכת גלים, 3 מגלשות מים וחוף ים.

בחרתי את המלון בזכות המחיר הנמוך שלו וגם בזכות  שהוא פחות מבוקש ע"י משפחות ישראליות. התרחקתי כמו מאש מהמלונות שהוזכרו שוב ושוב בקבוצות בפייסבוק. ואתם יודעים למה.

שילמנו 1,236 דולר כולל מיסים עבור 4 לילות, הכל כלול, לארבעה מבוגרים ושלושה ילדים בשני חדרים. לכל חדר מרפסת.

שימו לב שהמחיר שמופיע בבוקינג בספרות גדולות אינו כולל מיסים. מתחת לסכום בקטן רשומים המיסים שמהווים כ-29% מהמחיר ואז שורת הסה"כ. כשמדפיסים את אישור ההזמנה וגם באישור ההזמנה באפליקציה, מופיע הסכום ללא המיסים. אל תתעלמו מהם כי תדרשו לשלם אותם במלון.

המלון מאוד גדול וכדי להגיע לחדרים שקרובים לים צריך לעלות ולרדת המון מדרגות. מהחדר שלנו שהיה קו ראשון לים עלינו 120 מדרגות (לא רצופות) כדי להגיע לבריכה המרכזית ולחדר האוכל. לנו זה לא הפריע להיפך שמחנו לפעילות גופנית כמה פעמים ביום.

אם אתם עם ילדים קטנים או מתקשים בהליכה בקשו חדרים סמוכים לבריכה המרכזית, יש לא מעט כאלה.

ביום ההגעה ייקחו אתכם עם הציוד במיניבוס עד לחדר. יש שאטל שמסתובב ברחבי המלון ואיתו אפשר להגיע לחלק הציבורי של המלון במהלך כל היום.

למלון יש חוף ים ארוך עם כמה מתחמים של שמשיות קש, מיטות שיזוף וברים בהם ניתן לקבל שתיה קלה, ברד ובירה ללא עלות.

על הים יש רציף צף שמוביל למתחם מסומן בתוך הים בו ניתן לעשות שנורקלים. יש במקום מציל שמשגיח. פעם ראשונה שעשינו שנורקלים, כולנו. השונית מרהיבה ביופיה וצבעונית עם מגוון דגים בצבעים שונים: צהוב, סגול, טורקיז, כתום ועוד. סוף סוף הבנתי את ההתלהבות של אלה שנוסעים לאילת כדי לשנרקל. חוויה מומלצת וחינמית.

במלון חדר אוכל ענקי עם שולחנות רבים בפנים ובחוץ. לא התקשנו למצוא שולחן ריק. האוכל מגוון ובשפע עם המון מנות בטעמים שונים, אך חוזר על עצמו. אין מצב שלא תמצאו מה לאכול: מנות חמות וקרות, עיקריות ותוספות, סלטים, ירקות, פירות, קינוחים ושתיה חופשית כולל בירה.

אפילו הילדים הבררנים שלי לא התלוננו ומצאו תמיד מה לאכול. הם התלהבו במיוחד מהפסטות והפיצות שהיו בארוחות הצהריים והערב.

בנוסף יש במלון מסעדה שמגישה אוכל אסייתיי או הודי לסרוגין (יום הודי יום אסייתיי) המסעדה עובדת בשעות הערב, תוכלו לאכול בה במקום בחדר האוכל. יש להרשם מראש ורצוי ביום הגעתכם כי המקומות מתמלאים במהירות. אפשר לנצל את האפשרות הזו פעם בחופשה. אנחנו לצערנו לא הצלחנו לממש אותה.

עוד במלון: חדר כושר ללא עלות, מרכז ספא וטיפולי פנים בתשלום נוסף. מסג' ב-50$, 3 מסג'ים (אפשר לחלק בין 3 אנשים) ב- 110$, טיפול פנים ב-50$, פדיקור/מניקור ב-30$ או ב-10$ אם לקחתם גם טיפול פנים. אנשי המכירות של הספא והאטרקציות השונות זמינים ברחבי המלון ומסתובבים בין הנופשים.

חוזרים הביתה:

אחמד אסף אותנו בעשר וחצי בבוקר מהמלון. הגענו בשלוש למעבר הגבול (3.5 שעות נסיעה + העברת השעון קדימה בשעה).

בכניסה לצד המצרי משקפים את הכבודה, אוספים את הקבלה על תשלום האגרה (זוכרים שצריך לשמור עליה היטב?), ממלאים שוב את הטופס הקטן כמו זה שמלאנו בכניסה ולבסוף ביקורת גבולות. התהליך היה יחסית מהיר למרות שהיו לא מעט אנשים במקום.

עוברים לצד הישראלי, התור ארוך יותר ואיטי יותר שוב בגלל שבישראל מווסתים את כניסת הנוסעים לטרמינל. כאן יש גדרות כמו בתור למתקנים בפארק שעשועים כדי שאף אחד לא יעקוף מהצד (מכירים כאן את ההתנהגות הישראלית המכוערת ונערכו לקראתה היטב), שיקוף כבודה (לא סומכים על הבדיקה של המצרים) וביקורת גבולות באופן עצמאי במכונות אוטומטיות.

בסיום התהליך יצאנו החוצה ממעבר הגבול. יואל והילדים ישבו בצל וחיכו שאביא את הרכב שלנו מהחניה באילת. אממה המשימה לא היתה פשוטה בכלל, אינספור אנשים מחכים למוניות ואין מוניות זמינות גם לא דרך אפליקציית גט טקסי. 

לאחר לא מעט זמן הצלחתי לתפוס מונית שבדיוק הגיעה למעבר והורידה נוסעים. נהג המונית לקח אותי ועוד זוג וגבה מכל אחד 50 ש"ח (עשה עלינו קופה). בדיעבד הבנתי שיש אוטובוס שנוסע ממעבר הגבול לאילת ועוצר בהמון תחנות בדרך, יכולתי לנסוע איתו. העזרו בגוגל מפס כדי לדעת את לוח הזמנים ותחנת המוצא שלו.

כדאי לדעת:

  • השעון במצרים הוא שעה אחורה מאשר בישראל. בדרך הלוך מרווחים שעה ובחזור מפסידים שעה. קחו זו בחשבון.
  • אין ווי פיי  wi-fi ברחבי המלון, ניתן לרכוש חיבור לווי פיי דרך הקבלה במלון בעלות 10$ לשבוע לשני מכשירים וגם אז הווי פיי נגיש רק בחדרים.
  • יש מעט יתושים לא משהו שדרש מריחת אלטוש.
  • מזג האוויר באוקטובר היה מעולה לכל אורך היום, וכך גם טמפרטורת המים בבריכה ובים. הסתובבנו רק עם בגדים קצרים ובגדי ים.
  • נותני השירות במלון היו מאוד אדיבים וניסו לעזור בכל דרך. לחלקם נתנו טיפ לקראת סוף השהות שלנו, מגיע להם.
  • בכל יום השאירו לנו בחדר מספר בקבוקים גדולים של מים מינרלים.

עלות החופשה:

בית מלון 5 כוכבים הכל כלול: 1,236$ 

מונית מהמעבר לשארם וחזרה: 200$

מוניות באילת: 90 ש"ח

אגרות מעבר: בצד הישראלי- 728 ש"ח, בצד המצרי – 2,835 לירות מצריות (515 ש"ח)

סה"כ: 6,500 ש"ח (4 מבוגרים, 3 ילדים, 4 לילות)

לסיכום:

אנחנו נהננו בטירוף. הילדים ביקשו לחזור שוב לשארם ולמלון הזה. איך שחזרנו הזמנתי לנו חדרים לפסח הקרוב. המחיר יצא נמוך יותר ממה ששילמנו בחופשה הנוכחית.

בנוסף פתאום מתחשק לי לצאת לטיול במצרים. לבקר בפרמידות בגיזה, בקהיר הבירה, באלכסנדריה עיירת החוף שזכורה לי מהסרט הערבי של יום שישי בערב וגם בלוקסור. אני עובדת עכשיו על התכנון. 

אהבתם? שתפו:

עקבו אחרינו בפייסבוק

פשוט לסמן לייק 👍

סרטונים ותמונות נוספות מהטיול תמצאו בדף הפייסבוק שלי

עוד חופשות בטן גב במלון הכל כלול:

השאר תגובה